ההגדרות המאפיינות את האיזור הצחיח מתבססות אמנם על מאזן המים הכללי , אך אין הן מגדירות את אחד היסודות המהותיים של האיזור : אי הביטחון במועד ירידת הגשמים ( ציור . ( 3 לא רק כמויות זעירות של משקעים ( בממוצע רבעזנתי , ( אלא גם אי הוודאות במועד ירידתם וכמותם שייכים לקווי האופי היסודיים של האיזור הצחיח . הנתונים הממוצעים , המשמשים בסיס למקדמים השונים לשם הגדרת גבול האיזור הצחיח , הם למעשה הפשטה של שנים רבות , ואין בהם המשמעות של הכמויות היורדות למעשה ; והרי הכמות למעשה ובמועד הנכון היא היא הקובעת את אופיו הבוזמני של האיזור כצהיח או כבלתי צחיח . הפסקה ממושכת בירידת המשקעים , בתוך עונת הגשמים , תגרום לקמילת הנבטים שכבר נבטו ; היא הביטוי לאי הסדירות של המשקעים . אי סדירית זו , כלומר סטייה מן הממוצע הרבשנתי , הולכת וגדלה ככל שהאיזור הוא צחיח יותר . בעוד הסטייה הממוצעת הרבשנתית בתוך האיזור הממוזג או המשווני הלח אינה עולה על , 20 ° / 0—10 ° / 0 הרי שהיא מגיעה כדי 40 ° / 30 % באיזור הצחיח , בעוד הסטייה הממשית , לא הממוצעתוהיא היא הסטייה שאותר . מרגיש הצמח והחקלאי—יכולה להגיע עד למאות אחוזים . מפת ה...
אל הספר