בפרק השלישי של ספרו על רשב"ם דן אלעזר טויטו בהשפעתו של המרכז הספרדי על עליית הפשט בצרפת , ושם הוא מציין כי "לא מצאנו אצל רבותינו הצרפתים התייחסות לפרשן ספרדי או לפירוש מבית מדרשם של הספרדים . " טויטו מציע בהיסוס " ) אולי ( " להסביר את הדבר בכך שהחיבורים של חכמי ספרד נכתבו ערבית — לשון שיהודי צפון צרפת לא היו בקיאים בה . אולם מכמה סיבות יש לומר שהסבר זה אינו מספק . ראשית — פרשנות המקרא כשלעצמה נכתבה בדרך כלל עברית , ושלא כחיבורים שעניינם דקדוק הלשון , כאן כמעט שלא קיים מכשול הלשון הערבית . שנית , התופעה שעליה מצביע טויטו קיימת גם באשר להלכה ולתורה שבעל פה , ומשקלה של הערבית בתחומים אלה נופל בהשוואה למשקלה בחקר הלשון ופרשנות המקרא . ועוד : הנטייה של חכמי צפון צרפת להתעלם מתורתם של בני הדרום ניכרת גם בתקופה מאוחרת יותר וגם באשר לתורתם של חכמי פרובאנס שכתבו עברית , כפי שציין יעקב זוסמן " . ובמילים אחרות : חכמי צרפת הושפעו אך מעט מתורתם של אחיהם שבדרום — בני ספרד ופרובאנס , ודבר זה נכון הן בפרשנות התורה שבכתב , הן בתורה שבעל פה ; הן בתקופה הקדומה ( המאה העשירית והמאה הי"א , ( הן בתקופה יותר...
אל הספר