חלק ג קירקגור — הנצרות כטראגדיה

בחלק זה אטען , כי הפילוסופיה של קירקגור זהה לפילוסופיה של ניטשה . הזהות שבה מדובר מתייחסת , כמובן , רק לרעיונות היסוד ולשיטה , היינו -.לתוכן הפילוסופי שבה , ולא ללבוש הסגנוני לפרטיו ואף לא לרעיונות משניים . כבחלק הקודם כך גם כאן , ההבדלים שבין קירקגור לבין ניטשה יתגלו כהבדלים אישיים של סגנון , אשר צורתו האמנותית היא הסגנון הגדול , שבו קירקגור מעמיד אותה אמת אחת עצמה , אשר עולה בצורה זהה בתוכנה אצל שפינוזה וניטשה . הזרות החיצונית שבין שלוש השיטות הללו היא המעידה על הצלחת סגנונם , אשר מעטה מסכה על אותה אמת אחת ומציגה מחדש באור מקורי ורענן . הסגנון שבו עולה האמת — שניטשה קרא לו סגנון גדול — בא לידי ביטוי באורח חיים של סובייקט פרטי , ולכן הוא חייב בהכרח להיות שונה מאיש לאיש . הצורה חייבת להיות אחרת , אך התוכן חייב להיות אחד . וכך אנו עומדים בפני תופעה פילוסופית מרתקת ואף מדהימה , שאותו עניין עצמו , אותו תוכן עצמו , במובן החמור ביותר שניתן להקנותו לאמירה זו , עולה לנגדנו בצורות , שהן לא רק שונות אלא דווקא הפוכות זו לזו . ראינו , שהפילוסופיה של ניטשה מציגה את האמת מזווית הראייה של ההתהוות , ...  אל הספר