הקרבה הקיימת בין הפילוסופיה של שפינוזה לבין זו של ניטשה היא מן המפורסמות . אבל בסך הכול הן נתפשות בדרך כלל כשתי חוויות עולם מנוגדות לגמרי . האחת מבטיחה סדר , קביעות , תחושה של משמעות ושל מקלט קוסמי , ואילו השנייה כאילו משאירה את האדם בתוך ישימון מטאפיסי , עולם של מאבקים וחלופיות , שאי אפשר לתופשו במושגים שכליים ושממנו גורשו כל הנחמות המטאפיסיות . אהבת הגורל של ניטשה נתפשת ברגיל כעמדה המבוססת על חוסר התאמה יסודי בין היחיד לבין העולם , בניגוד להסכמה ואפילו לזיהוי הכעין מיסטי ביניהם , הכרוך באהבת אלוהים השכלית של שפינוזה . עמדה זו , שהיא העמדה המקובלת , נראית לי מחטיאה את המטרה הן באשר להבנת שפינוזה הן באשר להבנת ניטשה . בהמשך אשתדל להראות מתוך הטקסטים של ניטשה ומתוך 'תורת המידות' לשפינוזה , ששני הפילוסופים מביעים פילוסופיה אחת וכי המבדיל ביניהם אינו אלא סגנונם .
אל הספר