ביקורת המוסר, המדינה והדת

בטרם ניגש לדון בהופעתה המחודשת של הטראגדיה כדאי להשלים את תיאור מנגנון הסילוף , שבו עוטף אפולון את עצמו כדי להציג את השקר כאמת וכדי להעלים עד כמה שאפשר את דיוניסוס , המאיים תמיד על מפעלו ועלול תמיד לייאש את האדם . הצגת השקר כאמת והרצון לשקר כרצון לאמת הם מהותה של תרבותנו האפולינית , ועליה מושתתות נפשו של האדם , חברתו , מדינתו ודתו . חייו החברתיים והתרבותיים של האדם מכוונים כולם לא רק אל שלילת הראייה הטראגית את המציאות , אלא לא פחות מכך לשלילת הראייה הביקורתית של הפעילות האפולינית עצמה . ביקורת זו שהראתה שאין עובדות אלא פירושים בלבד היא שנשללת ומועלמת כליל מעיני האדם , אשר נקרא לראות את ההיפך . האדם מתומרן על ידי תרבותו לראות את חייו ואת עולמו במסגרת שיטת מחשבה וערכים , שהיא מלוכדת ואחת ומעניקה משמעות לאורח קיומו הסופי . קיומו של אפולון בטראגדיה הוא מוצדק רק בתנאי שהוא ביקורתי . אולם התרבות מציגה אותו ככל יכולתה כדוגמאטי . אפולון שואף להתגלות במציאות הסופית לא כבעל אינסוף צורות , אלא כבעל צורה שיטתית אחת , שממנה נגזר הכול . הוא מאיר את המציאות כבעלת משמעות ערכית מסוימת אחת ולא אחרת , וב...  אל הספר
מוסד ביאליק