השירה והריקוד של מקהלת הסאטירים ביטאה את תפישת העולם העמוקה ביותר , שאליה הגיעה הדת היוונית ( שם , . ( 67 'האמת הדיוניםית שמה ידה על כל עולם המיתוס ומעצבת אותו כמסמל את הכרותיה שלה' ( שם . ( זה כוחו של דיוניסוס שהוא 'כוחה ההראקליטי של המוסיקה' ( שם . ( כלומר : הטראגדיה השתמשה בכל התרבות האלילית , אשר קידשה את המציאות כפי שהיא כדי לומר את עיקרה של המציאות — מאבק החומר בצורה והצורה בחומר . המוסיקה בכוחה הזורם החזירה את התרבות האלילית כולה אל מקורה הדיוניסי , אל החומר , בפולחן הטקסים הטראגיים . הטראגדיה היתה לשיא הדת היוונית ותרבותה , משום שבה נאמר ליווני , כי תרבותו קמה כדי ליהרם וכי הגיונה מצוי מעבר לה , בזרימה חסרת צורה ומטילת אימה . והנה , כשהגיעה הטראגדיה לשיאה אצל סופוקלס , התחילה הקרקע הדיוניסית שלה להתפורר ( שם , . ( 88 חלה תפנית במעמדה של מקהלת הסאטירים , אשר העמידה תמיד את המוסיקה כעיקר הטראגדיה ובחלקה המכריע . סופוקלס משווה את מעמדה לזה של השחקנים . זהו צעד ראשון לחיסולה של המקהלה בכלל , שניטשה רואה אותו בעיקר כמפעלו של אויריפידס , אשר סילק את המוסיקה מן הטראגדיה והציב תחתיה את...
אל הספר