עד כאן ראינו את גאולתו של דיוניסוס רק בחציה . אפולון התגלה כעקרון המידה הנכונה של המציאות . אלא שדיוניסוס עצמו הוא החומר של המציאות , שעקרון הבסיס שלו הוא מעל לכל מידה נכונה ( שם , . ( 35 דיוניסוס הוא מעל לכול אקסטאזה . חריגה מכל גבול , פריצה מכל מצב , שכחה עצמית . דיוניסוס , החומר , הוא המידה היתירה אשר מתגלה כאמת . בתור שכזו היא הרס הכרחי של כל פרט . היא הסתירה אשר בטבע . אושרו של הטבע אשר נולד מן הייסורים של הפרטים שבו . כאשר דיוניסוס חודר , אפולון מושמד ( שם , . ( 36 וכך מגלה המציאות את פעילותה הכוללת , שמשמעה היוולדות הדדית של דיוניסוס ואפולון , וחיזוקם ההדדי . הטראגדיה היא חיבורם לידי תכלית משותפת . הטראגדיה היא המושג שבו מגיעה ההתגברות העצמית של המציאות לכלל מימוש עליון . הטראגדיה מגלה שהמציאות היא התהוות חומרית חסרת צורה , שנגאלת על ידי אינסוף פרטים , אשר משביעים את תשוקת העוצמה שלה . הטראגדיה היא הגיון המציאות , שהיא הקשר ההכרחי שבין בנייה לבין הרס . זהו אינסוף שפורץ את עצמו , אבל בתוך עצמו . זוהי מציאות שכל איבר שבה קיים בשבילה ושהיא כולה על כל אבריה קיימת בשבילו . משום כך המ...
אל הספר