שני היסודות אשר מרכיבים את הטראגדיה — לפי ניטשה — הם הדיוניסי והאפוליני , על שם האל דיוניסוס והאל אפולון . אלא שניטשה מציג יסודות אלה בנקודת הראשית לא בתחום הטראגדיה אלא בתחום הטבע . וכבר בעמוד הראשון של 'הולדת הטראגדיה' אנו מגלים אחדים ממושגי היסוד שלו , שמהם לא נפרד עוד . ראשית , הוא מציג שני יסודות אלה כשרויים במאבק מתמיד תוך התפייסויות עונתיות בלבד ( שם , , ( 21 הוא מציג אותם כיצרים , ככוחות פיסיולוגיים ולאו דווקא אסתטיים . הוא מציג את הדיוניסי והאפוליני כתחומי אמנות נפרדים — אמנות הפיסול זו האפולינית ואמנות המוסיקה זו הדיוניסית , שההבדל ביניהן הוא כהבדל שבין חלום לבין שכרות ( שם . ( המוסיקה היא אמנות העוסקת ברצף אשר במציאות , והפיסול בהבחנה אשר במציאות . אנו מגלים אפוא את המציאות שעומדת על שני יסודות שהם כאחד פיסיולוגיים ואמנותיים . שניהם כוחות מעצבים ראשית כול בטבע ורק אחר כך במעשה האמנות האנושי . הם שונים ומנותקים אך יש ביניהם מגע , וכל מגע ביניהם הוא מאבק . זהו היסוד ההירקליטי המופיע אצל ניטשה בנקודת המוצא של מחשבתו . כל יישוב בין הניגודים הללו הוא רק למראית עין , ויישוב זה שבת...
אל הספר