בבוקר אחד בעשר או באחת עשרה , כשירדנו לארוחת הבוקר , בקאדיז , נאמר לנו שהאביר . ממתינה לנו בנמל ומוטב שנזדרז ונצא . האניה רשאית היתר , לשהות רק זמן קצר , בגלל ההסגר . מיהרנו לחזור לסיפון וכעבור שעה שקעו העיר הלבנה וחופי ספרד הנעימים מאחורי הגלים ונעלמו מעין . אף פעם לא חזינו בצער כה רב בהיעלמה של יבשה . זה מכבר , באסיפה כללית רעשנית שנערכה באולם הראשי באניה , שאין ביכולתנו לבקר בליסבון , הואיל ובלי ספק צפוי לנו גם שם הסגר . נהגנו לערוך הכל באסיפות המוניות , בסגנון הלאומי הישן והטוב : החל מהמרת קיסרות אחת באחרת בתוכנית המסע ועד לתלונה על הבישול והמחסור במפיות שולחן . נזכר אני עכשיו באחת מאותן תלונות על הבישול שבאה מפיו שי אחד הנוסעים . במשך שלושה שבועות נעשה הקפד , יותר ויותר גרוע , עד שלבסוף חדל מלהיות קפה בכלל והיה כמים עכורים — כך אמר איתי איש . הוא הוסיף שהקפה כה חלש , עד שהוא שקוף בעומק אינץ' בתחתית הספל . בוקר אחד , בהתקרבו אל השולחן צד מבטו את השוליים השקופים . הוא פנה וחזר והתלונן בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים באזני הקברניט דאנקן . האיש אמר שהקפה מביש . הקברניט הציג לראווה את ספ...
אל הספר