לאחר שביקרנו בכל המקומות הקדושים בסביבות ירושלים שעליהם פסחנו בטרם יצאנו אל הירדן , קמנו יום אחד בשעה שלוש אחר הצהריים , נערכנו בשיירה ויצאנו בשער דמשק המפואר . וחומות ירושלים פלטו אותנו מתוכן לנצח . נעצרנו על פיסגת גבעה מרוחקת , שלחנו מבט אחרון ונפרדנו לשלום אחרון מהעיר הקדושה ששימשה לנו מעון כה טוב . כארבע שעות נסענו ברציפות במורד . הלכנו במשעול סוסים העובר על פני תחתיות גיאיות ההרים , ובכל מקום שיכולנו פינינו דרך לשיירות המטען הארוכות של גמלים וחמורים , וכאשר לא יכולנו , נשאנו בסבל ההתמעכות כנגד חומות סלע תלולות ובהיפצעות רגלינו הנשחקות במשא החולף . שלוש פעמים נלכד ג'ק ושלוש פעמים נלכדו אף דן ומולט . סוס אחד מעד קשות על הסלעים החלקלקים , והאחרים ניצלו בנס . אולם זו היתה דרך שאינה גרועה מכל הדרכים שמצאנו בארץ , ואולי אף הטובה שבהן , לכן לא הרבינו לרגון . בגיאיות ניקרו לנו מדי פעם בוסתנים משופעים של תאנים , מישמש , רימונים וכיוצא בהם , אך ברוב המקרים היה הנוף מטורש , הררי , נטול ירק ומשמים . פה ושם ניצבו מגדלים בראש מדרונות שנידמו כחסרי גישה . מנהג זה הוא עתיק יומין בארץ עצמה ונפוץ בי...
אל הספר