בנדורה ( Bandura , 1986 ) הגדיר מסוגלות עצמית כדרך שבה אדם תופס את עצמו ואת יכולתו להשתמש במערכת של כישורים כדי להשיג רמות ביצוע מסוימות . המסוגלות העצמית יוצרת ציפיות לתוצאה , כלומר אמונה שהתנהגות תוביל לתוצאה הרצויה . לטענתו , אנשים מפחדים ונוטים להימנע ממצבים הנתפסים כחורגים ממשאבי ההתמודדות שלהם , ופועלים ומתנהגים בביטחון כאשר הם סבורים שהם מסוגלים להתמודד עם המצב . אצל ילדים עם ליקויי למידה והפרעת קשב המצב מורכב יותר . מצד אחד הם אינם בוטחים בתפקודם הלימודי , ומן הצד האחר הם נתונים במסגרות לימודיות מחייבות במשך שנים . רק אחדים מהם מצליחים בהתמודדויות אלה , ואילו בקרב האחרים אי-ההצלחה המתמשכת מעלה את התחושות של חוסר יכולת וחוסר מסוגלות עצמית , והווייתם היא לא פעם חוויה של הישרדות מתמשכת . עם זאת , גם חוויה של הישרדות מתמשכת עשויה להוליד פרצי יצירה . לסרי ( 2004 ) דיבר על תחושת החיים במרחב של הישרדות לעומת מרחב של יצירה . לדבריו , לעתים משהו 1 פורץ דרך יכול לצמוח דווקא בתוך מסגרות נוקשות וארכאיות , שם אחדים מהילדים חיים חיים של הישרדות : "דומה שהצורך להצטמצם , במקום להנמיך את רוח הא...
אל הספר