מה שמוטל באמת על כף המאזניים הוא ברמת הטלוויזיה והמידע . הכל נעלם כמו השמדת היהודים מאחורי האירוע הטלוויזיוני הולוקוסט - המדיום הקר של הטלוויזיה בא פשוט במקום המערכת הקרה של ההשמדה שהאמנו שבאמצעותה אנחנו מגרשים את הדיבוק - הסינדרום הסיני הוא דוגמה יפה לעליונות האירוע הטלוויזיוני על האירוע הגרעיני , שהוא בעצמו נותר בלתי סביר ובמובן מסוים מדומיין . הסרט , אגב , מראה זאת ( בלי להתכוון לכך : ( אין זה צירוף מקרים שהטלוויזיה מצויה בדיוק במקום שבו זה מתרחש , זו פלישת הטלוויזיה לתחנת הכוח שכמו גורמת להגחת התקרית הגרעינית - כיוון שהיא כמו ההטרמה והדגם ביקום היומיומי : טלה פיצוח של הממשי ושל העולם הממשי - כיוון שהטלויזיה והמידע הם באופן כללי צורה של קטסטרופה במובן הצורני והטופולוגי של רנה תום : ( Thom ) שינוי איכותי יסודי של מערכת שלמה . או שמא דווקא הטלוויזיה והגרעיני הם בעלי אופי דומה : מאחורי המושגים ה"חמים" והאנטרופיה השלילית של אנרגיה ומידע יש להם אותו כוח הרתעה כמו שיש למערכות קרות . הטלוויזיה עצמה היא תהליך גרעיני של תגובת שרשרת , אבל קריסתית : היא מתקררת ומנטרלת את המובן והאנרגיה של האיר...
אל הספר