' על שפת הים , על שפת הים השומם והלילי , עומד גבר צעיר . לבו מלא עצבות , ראשו כולו ספקות , וכך הוא אומר על הגלים בקול נוגה , ' הוי , הסבירו נא לי את חידת החיים , חידה מכואבת ועתיקת ימים זו , שכבר עינתה עד אין קץ ראשים אין מספר : ראשים עטורי מצנפות הירוגליפיות , ראשים חבושי תרבוש ומגבעות מרובעות , ראשים לבושי פאת נוכרית ואלפי ראשים אנושיים אחרים , עלובים ותוססים . הגידו לי : מה פירוש האדם ? מהיכן הוא בא י ולאן הוא הולך ? ומי גר שם , למעלה , מעל לכוכבים המוזהבים ? ' והגלים מזמזמים את זמזומם הנצחי , הרוח נושבת , העבים עפים , הכוכבים נוצצים , קרים ואדישים , ואחד מטורף עודנו מחכה לתשובה שאלה זו שנשאלת מפי היינריד היינה בראש 'ספר השירים' שלו תואמת מאוד את ז'ראר די נרבאל , ויפה עשה אריסטיד מארי שהציב אותה בראש ספרו המצוין שהקדיש לו ולפועלו הספרותי . בבקשת מנגינה נעלמת זו עסקו רומאנטיקנים לא מעט . הם ניסו לתפוס , ולו רק הדים ממנה , לו רק צלילים וצלם של צלילים ממנה , כפי שהם טבועים על פני תהומות הנשמה המםוערות . ז'יראד די נרבאל , אחד הצעירים והקרובים ביותר , עומד כבר על סף תקופתנו אנו , כשעיניו...
אל הספר