חלק א : המעבר מהתקופה העותמאנית למשטר המנדט — עולים ומדיניות הקליטה היישוב היהודי בארץ ישראל בשלהי מלחמת העולם הראשונה עם הכיבוש הבריטי מנה היישוב היהודי בארץ ישראל כ 55 , 000 נפש בלבד . אף שהיה קטן מאוד בכמות , היה היישוב מפולג כמעט על פי כל אמת מידה סוציו דמוגרפית , פוליטית , תרבותית ואידאולוגית . כך למשל התפלגה האוכלוסייה לפי ארצות מוצא , לפי עדות שונות , לפי השתייכות ארגונית או זיקה חברתית , לפי ותק ישיבה בארץ או תקופת עלייה , לפי מקום מגורים ( עיר כפר ) וכן לפי מאפיינים דמוגרפיים נוספים כמו גיל ומצב משפחתי . פיצולים ושסעים חברתיים מעין אלה לא חפפו בהכרח חתכים חברתיים בעלי אופי הייררכי , אולם הם היו התשתית החדשה להתגבשות המבנה הריבודי והפוליטי שאפיין את החברה היישובית מאז תחילת תקופת המנדט הבריטי . אמרנו תשתית חדשה , שכן עם המעבר מהתקופה העותמאנית לתקופת השלטון הבריטי חל שינוי מהותי באופיו של הגיבוש הפוליטי והארגוני של היישוב . החידוש היה בכך שבעוד שבתקופה העותמאנית היישוב היהודי לא הצליח , למרות ניסיונות נפל שונים , ליצור מסגרת גג ייצוגית , אמינה ובעלת סמכות , הרי דבר זה מומש במה...
אל הספר