פסקאות ב , 6 ג 238-2 מהוות , למעשה , פתיחה אפולוגטית לפרקים לג-לה , שבהם הוטחה ביקורת חריפה נגד המיתולוגיה היוונית . אין ספק כי בעקיפין השתמעה מכך התפארות בדת ישראל , שהיתה מיוסדת על עקרונות פילוסופיים נעלים ורציונליים . ברם ככל שהיתה ביקורתו של יוספוס נוקבת , ניכר בעליל שהוא השתדל לכתוב על פי המקובל אצל הספקנים היווניים-רומייס עצמם . הוא נהג p אם מחמת זהירות שלא למתוח את החבל יותר מדי , ואס בגלל רצונו להיתלות באילנות גדולים המקובלים על הקורא היווני המשכיל ( כמו למשל אפלטון , כסנופאנס , סקסטוס אמפיריקוס וקיקרו ) כדי לשכנעו בצדקת טענותיו ; השווה מילר , עמ' , 337 וראה עוד להלן ב , 239 ואילך . . 236 הליסימאכים והמולונים וכל יתר הסופרים מסוגם - בפסקה ב , 145 לעיל נקט יוספוס לשון יחיד כאשר הזכיר את שמות הסופרים דלעיל " - אפולוניוס מולון , ליסימאטס ואחרים . " כאן הוא נקט לשון רכים , וניכר בעליל שהוא עשה p מתוך זלזול גמור ובאירוניה ארסית . כזכור , הוא נקט לשון דומה גם ביחס לגדולי המחוקקים היווניים , ליקורגוס וסולון , בכותבו "הליקורגים והסולונים [ למיניהם " ( ( לעיל ב , , ( 154 ומתברר כי באותו...
אל הספר