המשבר המטפל , מעצם הגדרתו , קשוב למשבר.- האמנה הטיפולית נובעת מאי נחת בלתי נמנע . קיומה של הפסיכואנליזה חושף אפוא את הקביעות , את האופי מחוייב המציאות של המשבר . היצור המדבר הוא יצור פצוע , דיבורו צומח ממצוקת אהבה , ו"יצר המוות" ( פרויד ) או "שלילת ההוויה" ( לאקאן , ( המתלכדים עם האנושי , מכריעים את אי הנחת של הציוויליזציות , גם אם אינם מצדיקים אותו . השקפה מעין זו אינה כרוכה בהכרח בפסימיזם " ) לא ניתן לעשות דבר לנוכח המשבר , ככה זה ( " או בזלזול ברגע ההווה " ) אין חדש , כך היה תמיד . ( " היסודנות הפסיכואנליטית משנה עם זאת את נקודת המבט של השאלה . מצד אחד , התקופות והחברות המדמות עצמן מחוץ למשבר נראות , בעיני הפסיכואנליטיקן , כסימפטומטיות : באמצעות איזה נס של הדחקה , אידיאליזציה או עידון יכול היה אי הנחת מן ה"שסע" להתייצב , אף להתאזן , בקוד ערכים אמינים , מוצקים , קבועים ? מצד שני , במערב היהודי והנוצרי , יכול המטפל לזהות perpetuum mobile [ תנועה נצחית , [ שבהזינה את המשבר המהותי למצב המדבר ובהיזונה ממנו , יוצרת בעיות שהוא בלבד עשוי לפתרן , הגם מבלי להצליח לעולם - בהסמלתן ללא גבול בטומ...
אל הספר