בשנה שאחרי מותו של ברדיצ ' בסקי עיכלה התרבות העברית על מעגליה השונים את הפרדה ממנו ושיבצה אותה בהקשר רחב יותר של סיום תקופה . רבים ציינו את הסמיכות שבה מתו ברדיצ ' בסקי וברנר , בבחינת קריסתם של שני עמודי תווך שדור שלם נשא אליהם את עיניו . הצטרפו לכך פטירותיהם באותה שנה של בן אביגדור ושל דוד פרישמן , שתי דמויות מפתח בחיי הספרות העברית במזרח אירופה בכלל ובוורשה בפרט . בקיץ 1921 יצאו מרוסיה משפחות הסופרים העברים בראשותו של ביאליק , וכך בא הקץ על המרכז הספרותי הוותיק ורב ההשפעה באודסה . מנגד החלו לבקוע קולות יצירה נמרצים מקרב אנשי העלייה השלישית , שזרמו באותן השנים אל ארץ ישראל . הם החדירו אליה געש נעורים , והוא מצא ביטוי בעיקר בשירתם המודרניסטית של אברהם שלונסקי , אורי צבי גרינברג , יצחק למדן , אביגדור המאירי וחבריהם . השתררה הרגשה של חילופי עידנים : ירד המסך על מזרח אירופה כמרכז הקיום של הספרות העברית , והסתמנה עלייתה של ארץ ישראל כמקום העיקרי שבו יהלום מעתה דופק החיים שלה . בתוך כך , מסוגרים בביתם בברלין , החלו רחל ועמנואל בן גריון לשקוד על הטיפול בעיזבון העצום שברדיצ'בסקי הותיר אחריו ....
אל הספר