בעקבות המלחמה, בעקבות האשמה, בעקבות 'חרבת חזעה'

נורית גרץ וגל הרמוני מבוא הסיפור 'חרבת רוזעה' יצא לאור בשנת , 1949 זכה להצלחה מידית , היה לרב מכר במונחי אותה תקופה , ועורר ויכוחים רבים . ' אך בסיכומו של דבר , כדברי אניטה שפירא במאמרה פורץ הדרך , נתפס הסיפור כדיווח על אירוע מקומי , חריג , תוצאה של פקודה נואלת וחד פעמית . גירוש ערביי ארץ ישראל היה אז זיכרון מעיק , אמנם , אך חלק ממלחמה שבמהותה , כאמור , נתפסה כצודקת . מה שאפשר היה לדבר עליו בשנת , 1949 טענה שפירא , היה לטאבו בשנת , 1978 השנה שבה הופק הסרט 'חרבת חזעה' בבימויו של רם לוי . הסיבות לכך הן רבות ומגוונות ומתוארות במפורט באותו מאמר . הסיפור 'חרבת חזעה ' נכתב בסופה של מלחמה קשה ועקובה מדם שבה סבלו היהודים מצור ארוך על ירושלים , תבוסות קשות ואובדן של כחמישית מבני הנוער הלוחמים . במצב זה הזיכרון הכאוב של גירוש הערבים , שהיה ידוע לכול , לא ערער את הביטחון בצדקת המלחמה . עם השנים הצטמצם סיפור הגירוש של ערביי ארץ ישראל לגרסה שבחלק מהמקרים הייתה נכונה , כי הערבים ברחו מרצונם מפחד , וכהיענות להוראות מפקדיהם שהבטיחו להחזירם לביתם בתום המלחמה . כיבוש מתמשך , על כל העוולות והמועקות הכרוכ...  אל הספר
אוניברסיטת תל אביב

מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי