הספק הביקורתי שבאמצעותו הציג אצ"ג את 'קשר התוגה' משלב את החוויה הפאמיליארית של תוגת החלוץ בהקשר החרש והמנוכר של האינטרפרטציה האלטרנטיבית שלו לסמל מצדה . הטלת ספק זו מתבטאת , בסופו של דבר , ברענונו של קישור קומפוזיציוני , הממלא בדרך כלל פער במרקם הטקסט . קיומו של קישור זה נשתגר כבר בהרגלי הקליטה של הקוראים בני הזמן , ולכן נראה שלהבחנה זו בין סבל החלוצים לבין הטלת האחריות לסבלם על הנהגתם הפוליטית , שהכניסו אצ"ג ואלמי לחללה של השירה העברית , נודע בזמנה אפקט חריף של הזרה ספרותית . השימוש הקיבוצי שעשתה 'שירת העבודה' בדמות החלוץ , בלי לדייק בזהותו המעמדית ובלי להבחין במקורות האחריות הפוליטית לסבלו המהולל , לבש מעתה אופי של קונפליקט בין משמעויות פוליטיות . מאותה עת מתרחש שינוי גם בדרכי ההתקבלות של יצירות הנמנות עם 'שירת העבודה . ' יחסים אלה בין מוטיב לקומפוזיציה מעוררים שאלות בדבר תפקידיהם הפוליטיים של עקרונות הקישור הקומפוזיציוניים שמפתח אצ"ג בפואמה שלו . גם כאן ניתן לראות כיצד אחראי החידוש הספרותי גם לאפקט הפוליטי . הקשר ההדוק של חזון אחד הלגיונות למסדה מעורר אצל הקורא בן הזמן ציפיות לרציפו...
אל הספר