באופן כללי אפשר לטעון כי את עמדותיו הפוליטיות הרביזיוניסטיות של המאירי אפיין יחסה הדו משמעי של תנועה זו אל ציבור הפועלים הארצישראלי . כאמור , שאפו הרביזיוניסטים לבנות חלופה פוליטית לעצמתה ההולכת וגוברת של תנועת העבודה . לשם כך הם חפצו לאמץ אליהם את החלוצים , שנחשבו גם בעיניהם לאוונגרד של החברה היישובית ושל כלל התנועה הציונית . העובדה שבסיס כוחן הפוליטי של מפלגות הפועלים היה ההסתדרות הכללית על מוסדותיה וארגוניה השונים , הביאה אותם להכרה שכדי להשיג את תמיכת הפועל העברי עליהם להיאבק על מעמדם בהסתדרות העובדים , ולהקים ארגונים מתחרים שיערערו על הטוטאליות של תנועת העבודה בתחום חיוני זה ( שביט , , 1983 עמ' . ( 125-123 סיסמתם המוניסטית הידועה , ה'חד נס , ' ביקשה ללכד את כל היסודות החברתיים של הלאום תוך הסתייגות נמרצת מן המושג הסוציאליסטי של 'מלחמת המעמדות' ( שם , עמ' . ( 203-202 זו הסיבה שבמחלוקת שהתגלעה בין החוגים האזרחיים לבין הפועלים בדיוני הקונגרס הציוני ה 14 ( וינה ( 1925 על הקצאת המשאבים בתנועה הציונית , התנגדו הרביזיוניסטים להעדפת מפלגות הפועלים על חשבון היוזמה הפרטית והמעמד הבינוני . ...
אל הספר