מיכאל וינטר ידוע שבתקופה העות'מאנית היתה מחשבת האיסלאם בארצות ערב במצב קיפאון . נכתבו אז חיבורי פרשנות וספרי עזר רבים , אך היצירה וההגות לא הצטיינו במקוריותן ' . אחד השמות הבודדים הבולטים בתקופה זו הוא שמו של המיסטיקן , התיאולוג , המשורר , הנוסע והמחבר הפורה עבד אלגני אלנאבלסי . ( 1731-1641 ) נושא מאמר זה הוא חיבור קצר , הנמצא בכתב יד בלבד , שכתב אלנאבלסי . 'רםאלה ' זו ראויה לסיקור , מכיוון שהיא מייצגת את מחשבתו של מחבר חשוב זה , ומכיוון שהיא מבטאת עמדה בלתי שגרתית כלפי 'אהל אלד ' מה , ' היהודים והנוצרים . אלנאבולסי מסתמך על חיבורים מוקדמים ומודה בכך במפורש , אך הסינתיזה , ההצגה והסגנון טבועים בחותמו האישי המובהק . כך ניתן לראות את חיבורו כביטוי לתנועה הספרותית המוסלמית של המאה השבע עשרה והשמונה עשרה , אשר לדברי ה ' א ' ר ' גיב "שאפה לחדש את בסים התיאולוגיה האיםלאמית באופן שיתרחק מהפורמליזם של חיבורי היסוד האורתודוקסיים , ושמה מחדש את הדגש על היסודות הפסיכולוגיים והמוסריים שבדת . " ייתר על כן , החיבור הנדון הוא התקפה על תורכי אנונימי , 'רומי ' ( בתקופה העות ' מאנית המוקדמת נקראו התורכי...
אל הספר