ואו דבריי אלה גדורים בתחום אחד של פרשנות המקרא - הפרשנות היהודית בצפון צרפת בתקופה שמן המאה הי"א ועד המאה הי"ג , ומזווית ראייה מסוימת - זיקת המחקר אליה בתקופה ששימשה לו נושא . אין כוונתי אפוא לעסוק בתיאורה ובאפיונה השיטתיים של הפרשנות היהודית בצפוךצרפת , בסקירה שיטתית של תולדות המחקר או בשאלת תרומתם לחקר המקרא המודרני , לדורותיו ולדורנו . אין בדבריי , במוצהר , אלא 'כיווני מחקר והלכי רוח , ' שיותר משהם יוצאים ללמד על הפרשנות עצמה , הם מלמדים על העוסקים בה : על מניעיהם , על התלבטויותיהם ועל נטיות רוחם . בתחום יצירה שלם , שניחן להכיר בו נקודת התחלה , התפתחות , הסתעפויות ולבסוף דעיכה וניוון , וכן כענף יצירה בעל ייחוד משלו על רקע היצירה הרוחנית הרחבה ועל רקע פרשנות המקרא בפרט , נודעה פרשנות צרפת הודות לפעילותה השקדנית של ' חכמת ישראל , ' החל מן המחצית הראשונה של המאה הי"ט . במציאות הפעילה של לימוד התנ"ך ידועים היו עד אותה עת רק שניים מן היוצרים הגדולים בתחום יצירה זה , ואולי רק אחד . כוונתי כמובן לרש"י , גדול הפרשנים , שעל מקומו בלימוד החי של התנ"ך אין צורך להאריך , ולרשב"ם , שפירושו לתורה ...
אל הספר