הדברים שאמרנו עתה עשויים להישמע חדשים בהשוואה לדברינו הקודמים . ואכן , זה המקום שבו רצוני להציע שינוי בנקודת המבט שממנה השקפנו עד כה על הפער בין הצהרותיו המיתודיות והשיטתיות של קאנט לבין מה שהצליח לבצע . כשלוגו של קאנט ביצירת שיטה טוטאלית , הממירה את הככות הנתונה בשקיפות ראציונאלית שלימה , יש לראותה דווקא כהצלחה פילוסופית במובן הביקורתי של המלה ; כמו ב'דיאלקטיקה' כך גם כאן הוא מונע נטייה מיטאפיסית מפליגה מלהתגלם בתורה חיובית ומלהוליך את התבו נה שולל . ואכן , רצוני לטעון כי גישתו הביקורתית של קאנט מתגלה לא רק בתורותיו המפורשות על האובייקטים המוחלטים או על יצירי השכל , אלא גם בצמידותו הסמויה אל כפל היסודות בתוך המיתודה הפילוסופית , ובפער הקיים אצלו בין האידיאל השיטתי המפליג לבין מה שניתן לבצע למעשה . ודאי , מבחינה אידיאלית היתד . הדידוקציה הישרה אמורה להתגבר על היסוד התיאורי של הבכות ולסלקו מן הפילוסופיה . אולם ספק רב אם קאנט חשב פעם ברצינות , כי דבר זר . נחוץ או אף רצוי ; ואם חשב כך במונחים של שאיפה מיטאפיסית מופשטת , הרי חזר ומיתן את עמדתו בגלל שיקולים ביקורתיים . עובדה זו , אמנם , א...
אל הספר