התרוצצות זו בתוך מיתודת הדיון הקאנטית לא יכלה לעמוד לאורך ימים . כמו בכמה נושאים חשובים אחרים שימש גם כאן המתח הפנימי שבשיטת קאנט נקודת צומת העומדת להכרעה , שממנה נפרדו גישות שונות ומתחרות . בייחוד היה צורך להתגבר על ספיחי האקלקטיות שדבקו בדגם הקאנטי שלא מרצון , ולהעניק למבנהו יתר הומוגניות . המדובר בעיקר במתח שבין דרך התיאור הפינומינולוגית ודרך הדידוקציה הישרה , וכן בין תהליכי הגילוי והצידוק . עם זאת שמרו כל ממשיכי קאנט על אידיאל האכספליקאצ יה , אך באופן שפיכטה ניתן לו פירוש דידוקטיבי קיצוני והוסרל נותן לו פירוש תיאורי קיצוני , בעוד שהיגל מנסה לאחד או * השניים בתוך מהלך רבפני אחד . שלשה פילוסופים אלה מציעים את כיווני היסוד העיקריים שנפ לגו מן המיתודה הקאנטית לפי ההיגיון והמבנה שלה —וזאת אם על ידי העדפה של כיוון קאנטי אחד על פני משנהו ( היסרל , פיכטה , ( ואם על ידי ניסיון לאחד באופן פנימי שני כיוונים , שיחסם אצל קאנט היה חיצוני ומקרי בלבד .
אל הספר