אם ליכודם של כלל יסודות הדעת אמור להיות פונקציונאלי וכעין מעגלי , הרי בקבוצת היסודות המכוננים של הדעת אמור לשרור גם כיוון נוסף של שיטתיות , והוא דידוקציה בקו מתקדם . דידיקציה זו מנסה להפיק את כל היסודות זה מתוך זה וכולם מתוך עיקרון כולל , באופן שתתקיים גם מידה של זיקה הדדית בין תוכניהם . העיקרון הכולל הוא התודעה העצמית הטהורה , או ה'אני חושב . ' מכאן אמורות להיגזר הקאטיגוריות ו מן הקאטיגוריות ( בעזרת הדמיון היוצר ) מקבלים את הסכימות הטראנסצנדנטאליות ; ומכאן מתקדמים והולכים לעבר המשפטים הסינתיטיים אפרי 1 ריים ( או העקרונות הטראנסצנדנ טאליים , ( שהם תכליתו של המחקר . יתר על כן . אפילו האידיאות של התבונה אמורות להיגזר בדרך דומה מתוך אותו מקור ( כלומר , על פי הקאטיגוריות , ( אף על פי שאלה הן כבר יסודות של הל 1 גיקה הטראנסצנדנטאלית , שאין לקבל את יומרתן לכונן מציאות . בתחום זה מתגלה אפוא אצל קאנט השאיפה להתגבר על יסוד הככות של התוכן —לפחות במה שנוגע לקבוצה המיוחסת של יסודות הדעת , כלומר , המרכיבים המיטאפיסיים שלה , — ולהמירה במעין הפקד . רצופה ומתקדמת של התכנים עצמם , המזכירה את דגם הדיד...
אל הספר