מקומן של אידיאות־התבונה

כאן אפשר לשאול על מקומן של אידיאות התבונה . כלום נכון שגם הן נחוצות ליצירתה של סינתיזת הניסיון האובייקטיבית ? והרי נראה שדווקא מניעתן מלהתערב בהכרת המציאות היא עיקרון של הביקורת ותנאי לתוקפו של המדע הנסיוני ? על כר יש לענות , כי בשימושן הריגולאטיבי מגדירות אידיאות התבונה את האופק שלקראתו מתקדמת הסינתיזה האובייקטיבית , ואת שני התפקידים של הגברת vran ושל העמקת השיטתיות , שהם אימאננטיים למושג הניסיון ונדרשים גם מבחינת הסינתיזה האובייקטיבית עצמה . הידיעה המדעית של העולם היא הקשר רציף וקוהרנטי , ולא לקט של קטעי סינתיזה בודדים . כדי שיהיה בידנו ניסיון ( בתור מדע ) מן ההכרח לקשור הכרה בהכרה , תיאוריה בתיאוריה ו'סינתיזה' ב ' סינתיזה , ' ודבר זה כבר מניח את העיקרון המכות של האידיאה . המשכת הידיעה לידי רצף אינה כאן רק פעולה של תוספת כמותית , אלא היא שייכת מראש לעצם מושג הידיעה ; כי אי אפשר להכיר באופן מדעי אפילו מצב עניינים בודד מבלי לחרוג מעבר לו ולייחסו למערכת של חוקים כלליים , המצטלבים ונפגשים בתוכו . יתר על כן : כיוון שקאנט מגדיר 'אובייקטיביות' בעזרת דגם של קוהרנציה פנימית בין נתוני הידיעה (...  אל הספר