עם זאת עלינו לציין , כי הביסוס המעגלי אינו קיים רק כשלד הכללי של הטיעון ( סובייקט אובייקט , ( אלא גם בכד , ששני הקטבים ממצעים זה את זה באמצעות מנגנון מפורט שלם . כאן אנו חוזרים אל נושא המימוש שנדון בסרק הקודם , אך רואים אותו מתוך דגשים חדשים . ראשית המדובר אינו במימוש של תיזה מופשטת סתם , אלא במימושו של דפוס מעגלי ; והחידוש שעלינו להבליט הוא , שאפילו דפוס מעגלי כעין זה לא היה מספיק לשם ביסוס התורה , אלמלא התקיים באמצעות ריבוי של חוליות ביניים תיאוריות . שנית , קודם לכן השקפנו על המימוש מבחינת החיזוק שנותנים הפרטים לערכו הל 1 גי של העיקרון הכללי ; ועכשיו אנו משקיפים עליו מן הכיוון ההפוך , כלומר מבחינת תרומתו של העיקרון הכללי למעמדם של הפרטים : מכוחו חדלים המרכיבים השונים של הדעת להיות הצבר מקרי וכעין אמפירי גרידא , אלא הם מתלכדים לפי עיקרון כולל החודר את כולם ומתגלם בהם , ושלאורו הם מקבלים גם אינטרפרטאציה חדשה . השפעה הדדית זו בין העיקרון המופשט וריבוי המרכיבים הלוגיים וה'פינומינולוגיים' שבו הוא מתגלם ( ושאותו הוא מלכד ) היא היא גורם השיטתיות המובהק , הקיים במיטאפיסיקה כמדע של קאנט .
אל הספר