אולי לא מיותר להבליט נקודה הנובעת מדיוננו . בדרך כלל מציגים קאנט כמי שניסה 'להציל' ערכים ראציונאליים שונים ו הכרה א 1 בייקטיבית מיטאפיסיקה כמדע , מוסר מחייב וכר ' . לכן רצוני להדגיש , כי לא פחות מזה הוא בא 'להציל' את הצד הפרטי , הבלתי ל 1 גי , של חיי התודעה . רוב הפילוסופים לא העמידו בספק את האפשרות שיהיה לי עולם פרטי ואימאגינאטיבי משלי . הם יצאו ממנו כמובן מאליו , וראו מתפקידם להראות , איך ולאן נחלצים ממנו . גם אלה שהתקשו אחר כר להסביר את אפשרות הטעות והסברה ( כמו פארמנידס , אפלטון או דיקארט , ( הגיעו לכך מפני שהמערכת הראציונאלית שהציעו הרחיקה לכת , ולא הניחה לניגודה ההופכי מקום בתוך עצמה . אצל קאנט שונה המצב משתי הבחינות . ראשית , נקודת מוצאו אינה המובנית מאליה של תודעה אימאגינאטיבית אלא הפרובלמא טיות שלה ( זאת בגלל יום ) ; שנית , המערכת הראציונאלית שהוא מציע אינה מעמידה בספק את אפשרות התודעה האימאגינאטיבית , אלא מבססת גם אותה . לכן , הפתרון לאפשרות הידיעה הוא אצל קאנט גם הפתרון לאפשרות הסברה . קאנט יוצא מתוצאות הפילוסופיה של יום , שלפי הגיונה אינה מניחה מקום לעולם אובייקטיבי קבוע ...
אל הספר