ראשית , אי אפשר להסכים לטענתו של ר . פ . ר 1 לף , שקאנט הוכיח 'יותר מדי . ' וולף מייחס לקאנט את הטענה , שזהות התודעה העצמית מניחה שכל דימייינו יקבלו א 1 בייקטיבאציה , ומעיר בצדק שאין זו תשובה ליום אלא היפוך חדצדדי של עמדתו : כשם שיים ניסה להפריך את קאטיגוריית הקשרים ההכר חיים , כן טיעון זה מחסל את קאטיגוריית האסוציאציה הסובייקטיבית . " > ואכן אילו היתד , זו עמדתו , היה קאנט נקלע לקושי חמור , מפני שהיה צריך להכריז , מתוך העזה פארמנידית , שצירופי דימויים מקריים אינם אפשריים 9 זו עיקר ביקורתי נגד סטרוסן , הסבור כנראה שאפשר להציע גייסה ל 1 גית ' חמורה' ואחרונה של הטיעון הקאנטי ( הש' גם הדיון בסטרוסן בעמי 138-136 לעיל . ( כמו כן , זה גרעין האמת הטמון בםינ 1 מינ 1 ל 1 גיה , או נוכחותה ההכרחית בכל מיתודה פילוסופית ( הש' שם , וכן פרק ט"ו להלן . ( 10 וולף , שם , עמ' 163 . 164 ו 1 לף אומר זאת בסיכום השלב הרביעי והאחרון של הדידוקציה לפי המהדורה הראשונה , בעת שהוא בודק אם קאנט השיב ליום . עם זאת אין זו גירסתו האחרונה של ו 1 לף בספח . או לפחות להציג את זהות התודעה במתקיימת מתוך הרס טוטאלי של כל ש...
אל הספר