בעיית החריגה ממערכת למערכת־על

( 2 ) הערעור השני נראה קשה יותר , כי אמנם נכון הוא , שהדידוקציה הקאנטית עומדת על העתקה ממערכת אחת אל אחרת : כדי לראות , מה תוקפה של הידיעה הנסיונית , עלינו לחרוג ממנה אל מערכת של מיטאפיסיקה מדעית ברם , מקור תוקפה של מיטאפיסיקה זו הוא כבר בה בעצמה , וכאן נעוצה תשובתנו לאותו ערעור . יותר משהוא מוכיח , כי אין אצל קאנט גישה אפספליקאטיבית , הוא עוזר לנו לראות ביתר הבחנה , באיזה תחום היא נדרשת ומתקיימת , ובאיזה לא . נכון שהידיעה הנסיונית אינה מכילה את הביסוס של עצמה ; אולם היא גם לא נדרשת להיות אכספליקאטיבית . דרישה זו ניצבה רק בפני הידיעה המיטאפיסית — וזו , אמנם , מכילה את ביסוסה בעצמה . הדרישה לדרך של אכספליקאציה נולדה מתוך טיבה של הראשית הפילוסופית : ה'תבונה' ( במובן הרחב , ( היוצאת מהקשר הדעת הראשוני של עצמה 6 יתר על כן , אפשר שגם אין היא עשויה להתבהר לעצמד . בדמותו של מדע אחרוני , בחינת סוף פסוק ; אלא היא תנועה מתמדת של התבהרות ותיקון , חיוב וחריגה , קבלה וביקורת , הצמודה לדינאמיות של התודעה והתרבות על דפוסי הביטוי והעיצוב המשתנים שלהן . ומבקשת להתבהר ולהתבקר , מגלה כי אין היא יכולה להי...  אל הספר