האווידנציה אינה בהירה־ומובחנת מראשיתה ואילו הבהרתה הופכת אותה לאידיאל של ביסוס־בשיטה

לבסוף רצוני להעיר על שתי נקודות , שיראו , כיצד נבדלת האווידנציה שלפנינו מזו של בעלי הדידוקציה , וכיצד היא נבלעת לבסוף בתוך השיטה ראשית , בניגוד לבעלי 'האור הטבעי , ' הקשר הרפלכסיה שפתחנו בו כאן אינו אידיאה בהירה ומובחנת מעיקרו של דבר . עדיין הוא קומפלכס עמום וחסר מובחנות , המזמין הבהרה וארטיקולאציה של מרכיביו . גם מטעם זה לפנינו התחלה בלתי דוגמאטית , ההולמת את דרישות האכספליקאציה . שנית , לאחר הארטיקולאציה של מרכיבי ההקשר המקורי , משהוציאו הדידוקציה המיטא פיסית והדידוקציה הטראנסצנדנטאלית אל האור את מכלול מרכיביו של הקשר זה ואת יחסיהם ההדדיים , אנו אמורים לקבל שיטה שלימה ואורגאנית ( ובמובן ידוע אפילו מעגלית ) , 8 שבאה במקום האווידנציה בתור היסוד התומך והמבסס של התורה . מכאן ואילך נחשבת השיטה לנושאת את עצמה , ושוב אינה זקוקה , לשם צידוקה , לשום אווידנציה ראשונית . היציאה מנתון אווידנטי היא מבחינה 7 להדגמת העניין הלכה למעשה — עיין בפרק הבא , המנתח את הדידוקציה הטראנס צנדנטאלית . 8 השי ראשית פרק טו . זו מיתודית , אבל לא סיסטמאטית . הראשית האווידנטית קובעת את ההקשר ואת נתוני היסוד העומדי...  אל הספר
מוסד ביאליק