הרעיון שהתודעה העצמית תלויה בתודעתו של משהו אחר — של האוב ייקט , או של קישור הדימויים החושיים — מצוי אצל קאנט באופן שונה גם בטיעון הפרוגרסיבי של הדידוקציה הטראנסצנדנטאלית , וכן בסוגיה mriTn כ'סתירת האידיאליזם . ' בשני המקומות מנסח קאנט תנאים לאפשרות התודעה העצמית , או ביתר דיוק ו לאפשרות טיפוסים שונים של תודעה עצמית הטיעון הפרוגרסיבי עוסק בתודעה העצמית בחינת ייחוס של ריבוי התנסויות לאני אחד , האומר ( או חושב : ( 'אני חושב . ' כאן הטענה היא , שכדי לדעת את עצמו כחושב עליו ליצור קשרים אובייקטיביים , או לפחות בני אובייקטי באציה , בין ריבוי של נתונים . מכל מקום אין האני יודע את עצמו במישרין ובמעין יחס בודד , דיסקרטי , אלא רק באמצעות תפיסתו ריבוי של תכנים , קישורו ביניהם באופן הניתן לקאטיגוריזאציה אובייקטיבית , וראייתו את עצמו כעושה כן ( השי להלן , פרק שלושה עשר . ( הטיעון של סתירת האידיאליזם שונה במקצת . כאן מדובר בתודעת ממשותו של הניסיון הפנימי בזמן , והטענה היא , שכדי שתהא לנו תודעה קבועה ומסוימת על עצמנו כנושא הניסיון הפנימי הזה מן ההכרח שתהא לנו תודעה מאשרת של מציאות אובייקט בחלל שמחוץ...
אל הספר