פרק עשירי אכספליקאציה ומיתודה נסוגה־אחור (רגרסיבית)

הטיעון הנסוג עומד על כך , שיוצאים מן ה'ממשות' של הכרות אפריוריות המשוקעות במדעי הטבע ( עקרונות של סיבתיות , התמדה , שוויון הפעולה והתגובה , וכוי , ( ועולים אל טעמי אפשרותן . לכאורה זהו טיעון מן הממשות אל האפשרות . אך זוהי רק המראית החיצונית של הטיעון , המנוסחת כאן יתר על / rvs , 7 במונחי הל 1 גיקה הסכ 1 לאסטית כפי שנתגלגלו אל קאנט מו 1 לף , ובמונחי בעיית possibilitas-n שקיבל קאנט מלייבניץ . לאמיתו של דבר , אין כאן היסק טאוטולוגי ישיר מקביעת ממשות המדע אל קביעת אפשרותו , אלא חיפוש עקיף , המתווך על ידי שיקולים אפיסטמולוגיים נוספים , אחר מערכת אשר תסביר את האפשרות ההיא , ודאי שמה שממשי הוא אפשרי ; זה אינו חידושו של קאנט . חידושו בכך , שבא לברר את כל הנתונים של שאלת הידיעה הוודאית , על מנת לגלות מערכת של יסודות ראשית — של archae מיטאםיםיים ואפיסטמולוגיים — שאותה אפשרות , שאין חולקים עליה , תוכל גם להיות מוסברת מתוכה . בירור זה שוב אינו טאוטולוגי ואף אינו 'אנאליטי' במובן של חוסר חידוש . המערכת שקאנט מחפש אי אפשר לחלצה מן היחסים המודאליים גרידא , אלא צריך לפנות לבירור אפיסטמולוגי מיוחד , המע...  אל הספר
מוסד ביאליק