משבא אחר כך קאנט לפרט את יסודות המערכת הדידוקטיבית של המא תימאטיקה , נדמה לו שהוא מנתח אותו מדע עצמו , שקודם לכן ניתחו מנקו דת המבט של 'ההסתכלות הטהורה . ' אם אין הפילוסופיה רשאית להישען על דימונסטראציות מתוך אכסיומות , הרי זה מפני שאופיר , אינו הסתכלותי אך בהמשך הדברים מביא קאנט גם טענות אחרות , שאינן תלויות בטענת ההסתכלותיות של המאתימאטיקה ; ויתר על כן : ברור שגם תורות לוגיות מוצרנות אינן בעלות אופי הסתכלותי , ובכל זאת דוחה קאנט את המודל הדידוקטיבי שלהן מתחום הפילוסופיה . נמצא כי למעשה , ההבדל בין מיתודה מיטאפיסית למאתימאטית אינו יכול להישען על מקורות ההשגה בלבד של שתי הדיסציפלינות , אלא מוכרח לנבוע בכל זאת מתוכן עיסוקן . בסוקו של חשבון לפנינו חלוקה מיהודית , החותכת את שני מקורות ההשגה , ומסתכמת כך : מצד אחד עומדות הלוגיקה הפורמאלית והמאתימאטיקה , ומצד שני הפילוסופיה ( או המיטאפיסיקה . ( רק את הראשונות הולמת מיתודה דידוק טיבית , לא את האחרונה , מפני שהראשונות אינן חודרות אל האיכות הממשית של הדברים ( לא במובן אמפירי ולא במובן לוגי סינתיטי , ( אלא רק מציעות לנתוני הדיון כמה טיפוסים...
אל הספר