במקום שקאנט רואה את יתרון הדיוק גרידא של המאתימאטיקה ( הכרוך באופי החיצוני של השגתה , ( שם רואה היגל רמז ליתרון החדירה לעומק של הפילוסופיה עצמה . המדובר בפילוסופיה מטיפוס ספיקולאטיבי , הדוחה כמופ שטת את השקפת קאנט שהפילוסופיה תופסת את הכללי במישרין , וטוענת שגם הפילוסופיה , כמו המאתימאטיקה אצל קאנט , משיגה את הכללי רק באמצעות גילומו הממצה בפרטי — ולהיפך ; ורק מיצוע הדדי זה הוא הוא המאפשר את מיצויו של התוכן , על צד הכלליות והפרטיות שבו תל היחס הדינאמי שביניהם , בתוך טוטאליות אחת = ) ה'מושג . ( ' כלליותו של תוכן מושגי כזה היא לדעת היגל קונקרטית ( ולא , כמו אצל קאנט , מופשטת , ( מפני שהיא מתקיימת רק על ידי הפרטים , אשר , כפרטים , אינם היא , ועם זאת הם נובעים בשלמות מתוך התפרטותה העצמית וחוזרים ומקיימים אותה בכלליות . הכלליות , שהיא מושא הפילוסופיה ( ובשלב מפותח יותר — מושא הפ ראכסיס התבוני , ( היא בזאת מכלול קונקרטי שאינו נתון במישרין אלא הוא מוצר ותוצאה , כשהתהליך המושגי המפיק אותו אינו חיצוני למוצר זה אלא מומנט שלו עצמו . הכללי מתקיים בתורת חוזר אל עצמו , כשב ומשקם את עצמו בתוך הפרטי ...
אל הספר