נבחן אפוא את הטיעון על שני חלקיו . קאנט פותח בהסתייגות מאלה הרואים את ההבדל בין הכרה פילוסופית למאתימאטית כנעוץ בתוכן או במושא של חקירתן . פילוסופים אלה אומרים שהמאתימאטיקה אינה חוקרת את האי כות הממשית של הדברים אלא רק כמויות האדישות לאיכות , ועל כן אץ ללמוד גזירה שווה בינה לבין מדעים אחרים . קאנט מסכים ללא סייג להבדל הנזכר בין פילוסופיה למאתימאטיקה , ואף רואה בו עדות שהמאתימאטיקה היא אופן ידיעה מוגבל וחיצוני . אולם הוא טוען , כי מי שרואה בהבדל זה עניין ראשוני שעליו מיוסד הבדל המדעים , מחליף סיבה בתולדה ( ב , . ( 742 העובדה שהמאתימאטיקה סגורה בפני האיכות , ושתוכן עיסוקה מוגבל לכמויות אדישות בלבד , אינה נתון ראשוני , אלא היא נובעת בעצמה מן הצורה האפיסטמול 1 גית של המחקר המאתימאטי , כלומר , מאופי פעולת ההשגה העומדת ביסודו . כדי לתפוס את האיכות הממשית של הנמצאים יש צורך או בחשיבה מיטאפיסית ( התופסת את תכונותיהם הלוגיות בתורת נמצאים , ( או 1 במונח 'תחשיב דידוקטיבי' אני משתמש במובן של תחשיב היוצא מהגדרות ואכסיומות אווידבטיות ומתקדם על"ידי דיימוגסטראציות . ( אינני משתמש במושגים המקובלים היום...
אל הספר