'הקשר-הצמיחה של השאלה'

כלום התייחס קאנט לנוסח זד . של הדברים , ומה השיב לו ? תשובה ישירה אולי קשה למצוא ; אך דיון נוסף , ועיון בציטאטה ( א ) לעיל , עשויים לספק לנו חומר לבירורה . בציטאטה זו אומר קאנט , כי כל המושגים , ואף כל השאלות , המשמשים ראשית להתפלספותנו , נובעים מן התבונה ועומדים בסימנה , ועל כן מן ההכרח שיהא בידה לנתח אותם ולהעריכם . טענה חוזרת אחר כד בניסוח מצווה : כיוון שיצרה התבונה מושגים ומטלות אלו הריהי חייבת לקבוע את מידת תוקפם או אשלייתם . הדיבור על חובה נשמע מוזר , שהרי אנו עוסקים בתחום העיון ן אך כוונת קאנט היא מן הסתם שאף תחום זה יש לו דרישות פנימיות משלו , ואחת מהן היא הדרישה להבהרה ולשיפוט של עצם המושגים והמטלות המנחים אותו . מי שמעלה לדיון מושגים ושאלות מסוימים , מזמין בכך בדין — כלומר , על פי עצם מבנה עמדתואת הדרישה שיתן דין וחשבון על משמעותם של עניינים אלה , ועל מה שהוא עשוי לחשוב כתשובה מספקת לשאלותיו ; ודבר זה נכון הן לגבי TTP והן , בהכללה , לגבי ה'תבונה' עצמה י . זהו מובנו של הניסוח הנורמאטיבי , אד לעניינינו חשוב יותר הניסוח הראשון , המדבר לא על חובות התבונה אלא על יכולתה . יכולת זו...  אל הספר