קשה יותר להכרעה הוא מעמדה של תורת הפוסטולאטים . מצד אחד ברור שמבחינת המטרה הכוללת של שיטתו ראה קאנט את תורת הפוסטולאטים כמציעה את דרגת הסיפוק הגבוהה האפשרית ל'תכליות המהותיות של התבונה / מפני שהיא יוצרת , על רמה גבוהה משל האנאליטיקה , אותו פיוס בין המגמה המיטאפיסית ובין רוח הביקורתיות , שנוצר באופן חלקי כבר באנאליטיקה עצמה . תורת הפ 1 סטולאטים מעניקה הכשר ראציונאלי לאמונה בקיומם של ישים עלחושיים ( בתנאי שאמונה זו תופיע בכפיפות להקשר של פעולה מוסרית קונקרטית ) וכד נראה שהיא מאפשרת אופן של מיטא פיסיקה טראנסצנדנטית בתוך הביקורת עצמה . חיזוק נוסף לכך אנו מוצאים בחיבור זקוניו של קאנט על 'ההתקדמות שעשתה המיטאפיסיקה מימי לייבניץ ווולף ; ' כאן הוא מדבר על מיטאפיסיקה טראנסצנדנטית דווקא , וטוען כי התקדמותה prrn n נעשתה בתורתו הוא על הפוסטולאטים המוסריים . דומה , אפוא , שנימוקים כבדי משקל מאלצים אותנו לראות את תורת הפוסטולאטים כמדע מיטאפיסי טראנסצנדנטי שהצליח לעמוד במבחן הביקורת . ובכל זאת , בדיקה שנייה תעלה נימוקים מכריעים נגד הכללת הפוסטולאטים בתחום המיטאפיסיקה כמדע . שכן , מושג הפוסטולאט של...
אל הספר