לעומת זאת אפשר שתהיה תביעה מעין זו לאנאליטיקה של הנשגב ( תביעה זו תתייחס הפעם למיטאפיסיקה הראנסצנדנטית ולא לאימאננטית ) חוויית הנשגב משמשת כאופן עמוק ומיוחס של תודעה עצמית , שבו עומד האדם לא על מבנה מיוחד זה או אחר של פעולתו , אלא על עוצמת מעמדו בתוך היקום ועל השגב האינסופי של ייעודו . יסודר . של ההוויה האנושית משתקף בתוך הא 1 בייקט האינסופי בכמות או בעוצמה , ומגיע לתודעתנו בחוויית הנשגב . ואכן , אם היה לשופנהאור במה להיאחז בתורת קאנט , כשעשה את החוויה האסתיטית לגילוי מיטאפיסי של יסודה האחרון של ההוויה , הרי זה בעיקר ב'אנאליטיקה של הנשגב' י . אולם אין זה מקרה של 12 אצל ש 1 פנהאור מדובר באמנות היפה ( מוסיקה וכד ( ' ולא בנשגב של הטבע ; כמו כן , מה שמתגלה הוא שורש ההוויה הקוקטית בכלל ולאו דווקא 'ייעודו של האדם' ; ובעיקר , הנשגב אצל קאנט הוא גילוי או רפלכסיה של השורש הראציונאלי של ישות האדם ; ואילו אצל שופנהאור מגלה חוויית האמנות את ה'רצון' העיוור , חסר התבונה , שהוא בשבילו יסוד המציאות . מושג הנשגב — בניגוד למושג היפה — אין אצל קאנט התפרסות לכללים מיוחדים ואין לו דידוקציה טראנסצנדנטאלית ...
אל הספר