לניתוח מיוחד ראוי המשפט האומר כי 'לעולם תהא אפוא מיטאפיסיקה בעולם , ולא עוד אלא שתהיה בידי הכול . ' גם לטענה זו יש מקביל מדויק בהקדמה א של ה'ביקורת : ' כשקאנט אומר כי האדישות למיטאפיסיקה היא העמדת פנים , הוא מוסיף ש'המתיימרים להיות אדישים , ולו גם ישתדלו להתחפש באופן שהם מחליפים את לשון האסכולה בנעימה עממית , הרי במידה שהם חושבים בכלל על משהו , הריהם חוזרים על כורחם לסברות מיטאפיסיות' ( א , . ( x בשני הטכסטים חוזרת אפוא הטענה , כי טענות מיטא פיסיות מעורבות בהכרח בכל אופני הביטוי והחשיבה האנושיים , ועל כן עומדת בפנינו הברירה בין אפס מחשבה לבין עיסוק במיטאםיסיקה . או בניסוח אחר : עצם החשיבה האנושית היא מיטאפיסית , ועל כן אין לעקור את המיטאפיסיקה ללא עקירת המחשבה עצמה . כדי להבין טענה זו יש לזכור , כי בחשיבה מיטאפיסית מבין קאנט לא רק דרישה אחר אובייקטים בלתי מותנים , אלא כל חשיבה אפריורית שיש בה יסודות סינתיטיים , כלומר המחדשת משהו בתוך עצמה ואינה אנאליטית ( או טאוטולוגית ) גרידא . כן יש לראות שבדברו על טענות מיטאפיסיות החודרות כל שיח אנושי , אין קאנט מציע התבוננות אמפירית במבנה השפה ובה...
אל הספר