קודם שנמשיך בעיוננו בהקדמה א נעיר הערה מונחית , שכוחה יפה לכל הדיונים שיבואו . כשקאנט מדבר בהקשרים כמו שלנו על ההכרה העצמית של התבונה או על בית דין או ביקורת שלה , הוא משתמש במונח 'תבונה' בהוראה רחבה מזו שבה מופיע מונח זה בתוך הניגוד הקאנטי הידוע בין 'שכל' ל'תבו נד : ' , בתוך ניגוד זה יש לשני המונחים הוראה ספציפית . השכל מוגדר כ'כושר לכללים' ( ב , ( 356 , 171 ובעקרון ההכרה המכוננת , והוא נדון באותו חלק של הלוגיקה הטראנסצנדנטאלית הקרוי 'אנאליטיקה . ' ואילו התבונה מציינת את ' הכושר של העיקרים' ( ב , ( 356 ואת מגמת הטוטאליזאציה הקיימת במחשבה והיא נדונה בחלק הקרוי 'דיאלקטיקה . ' אולם גם האנאליטיקה , ואף ה'אסתי טיקה הטראנסצנדנטאלית' הקודמת לה , הן חלקים של ביקורת התבונה הטהורה , אף על פי שאין עוסקים בתבונה במובנה הספציפי אלא רק בשכל , ואף בהסתכלות הטהורה , הנבדלים ממנה . ההסבר לכד ניתן בדבריו של קאנט , ש'אני מבין כאן בשם 'תבונה' את כושר ההכרה העליון כולו' ( ב , . ( 863 בלשון אחר : למונח 'תבונה' יש הוראה נוספת , המקיפה את כל האופנים הטהורים של הרוח החושבת , ובכלל זה את ה'שכל' וה'תבונה' במו...
אל הספר