בקטע שצוטט אנו מוצאים גם את אחת ההנחות העליונות או ההתחלה הראשונה של הפילוסופיה הקאנטית בכלל . כשקאנט דורש מן ה'תבונה שתפנה לביקורת עצמה , הוא קובע בכך לא רק את תכליתו של המדע המבוקש אלא גם את המיתודה שלו ואת הסמכות היחידה העשויה לבצעו באורח תקף . דרישתו אינה רק שנדע סוף סוף , מהם טיבה וגבולותיה של מחשבתנו , אלא גם שבכך נסתמך אך ורק על אותה מחשבה שאותה אנו מבקשים להכיר ; ומעגליות זו מניחה כי ישנו לפחות עניין אחד שהתבונה מסוגלת לדעת בלי שום הסתייגות , והוא היא עצמה . הביקורת מעמידה בסימן שאלה את יכולת המחשבה לדעת אפריודי אובייקטים , ומנסה לענות על שאלה זו על ידי בירור המקורות ותחומי החלות של עקרונות אפריוריים בכלל . אך אין היא מציבה בסימן שאלה את אפשרותו של הבירור הזה ( כלומר את יכולת התבונה לדעת את עצמה , ( ולכן אפשר לטעון כי יש אצל קאנט לפחות 18 לוגיקה א , סוף המבוא . בירור מיטאפיסי אחד שאין הביקורת חלה עליו והוא עצם הביקורת . אך קודם שמגיעים למסקנה , כי קאנט סותר כאן את עצמו או יוצא מנקודת מוצא דוגמאטית , יש להביא בחשבון את טיבה של ההנחה המובלעת בכל נסיון התפלספות ראציונאלי , ואת הה...
אל הספר