' השאלה הנושנה והנודעת ... א מ ת מה היא ' ? ( ב , ( 82 העסיקה את קאנט בכל תקופות יצירתו והגיעה לידי ביטוי גם בכתביו הקדם ביקורתיים , ברשימותיו הפרטיות ובמכתביו . המסורת תפסה את האמת כ'התאמת הדבר והשכל , ' או בניסוחו של קאנט כ'התאמה של ההכרה עם המושא שלה' ( שם . ( בלי לדחות הגדרה זו רואה קאנט שהיא מילולית בלבד ואינה משכילה אותנו במאומה , ועל כן היא זקוקה עדיין לפירוש שיטתי . בין השאר אין בה כדי להשיב על השאלות : כיצד מתרחשת אותה התאמה בין השכל והאובייקט י מה ערב לאפשרותה ? ואיך נדע אם טענה נתונה היא אמיתית , כלומר אם היא מבטאת את ההתאמה הנדרשת ? שאלות אלה קשורות , אך אינן זהות , כי אפשר לומר ביתר קונקרטיות מהי האמת ומה מאפשר אותה , בלי להציע מניה וביה אבן חכמים אפריודית לשיפוטה של כל טענה פרטית . ואכן זה מה שעושה קאנט . דיונו המוצהר בנושא זה אינו ממצה את כל מד . שהוא אומר עליו , כי מתוך זלזול במילוליות של ההגדרה הוא אומר כי הוא 'מוחל ומניח' אותה , ובמקומה יתרכז רק בשאלה 'מה הוא המבחן הכללי והבטוח לאמיתה של כל הכרה' ( שם . ( אך בתוך כך הוא אומר דברים מסוימים וחדשים על טיבה ומבנה של האמת...
אל הספר