' המהפכה הקופרניקנית' היא חידושו המכריע של קאנט , והרעיון שבו טבע את חותמו על הפילוסופיה שלאחריו . ברעיון זה הגיעה המחשבה האנושית לידי תודעת עצמה לא רק באשר היא התחלה סובייקטיבית — רעיון שקנה לו מהלכים כבר מאז דיקארט — אלא באשר היא סובייקטיביות יוצרת , כלומר עוצמה מעצבת עולם . גם לפני קאנט היה ידוע , כי הרוח האנושית תורמת תרומות סגוליות משלה לתמונת המציאות . אולם תרומות אלה נתפסו כספיחים שליליים בלבד , שבהם מקור הטעות והתדמית , וכדי להגיע לידיעת האובייקטים 'כפי שהם לאמיתם' יש לגלות אותם ספיחים ולסלקם . דוגמה אופיינית לגישה כזו היא תורת האיכויות המשניות , שמקורה באטימיסטים היווניים ושנתקבלה בזמן החדש על ידי גאליליי , דיקארט ול 1 ק . טעמה של תורה זו הוא בניסיון לטהר את העולם מן העיוותים הדבקים בו עם כניסתו לפריסמת ההשגה האנושית , ולקבוע הבחנה חותכת בין מה ששייר 'לא 1 בייקט עצמו' לבין מה שאינו אלא תוספת סובייקטיבית . מלבד קשייה הספציפיים של תורה זו היא גם מאופיינת על ידי ההנחה ( שקאנט קרא לה דוגמאטית , ואחרים כינוה תמימה ) כי יש משמעות לרעיון של אובייקט עצמאי , שקביעותיו אינן תלויות בפעיל...
אל הספר