פין נפרד מקרימאל והלך אצל מורה המשוררים פינגאס , שישב על שפת נהר הבוץ . באותה תקופה האמינו המשוררים כי השירה מתגלה לאדם ליד גדות הנהרות בלבד . כן האמינו בני התקופה כי באחת הבריכות שליד הבוץ , בצילו של עץ אילסר אחד , חי דג אילתית ושמו פינטאן . מאחר שהדג ניזון מאגוזי הידע שנשרו אל הבריכה מן העץ , מקובלת היתה האמונה כי כל האוכל את בשרו נהנה מידיעת חוכמת כל הזמנים . שבע שנים ישב פינגאס ליד הבריכה וניסה לתפוס את הדג המנומר באדום , ורק ביום שהופיע פין בביתו עלה הדבר בידו . הוא ציווה על פין לצלות את הדג , אך אסר עליו לאכול ממנו . כאשר הגיש פין את האילתית למשורר , השגיח פינגאס כי ארשת פני הנער השתנתה ושאל אותו אם טעם מהדג . "לא , " אמר פין . "אבל בשעת הצלייה נכוותה הבוהן שלי , ועל כן תחבתי אותה אל פי . " "קח את דג הידע ואכול ממנו , " אמר לו פינגאס , "כי בך התקיימה הנבואה על הידע הנצחי . " ומספרים כי מאז אותו יום , בכל פעם שביקש פין לנבא את העתיד או לחזות את המתרחש במרחקים , לא היה עליו אלא לנשוך את ברהנו . פין נשאר עם פינגאס ולמד ממנו את האימבאם פורוםני , היא אמנות השירה והחיזוי . לפני שנפרד מ...
אל הספר