דומני שמאז עליית המשטרים הטוטליטריים בשלהי הקטסטרופה הנוראה של מלחמת העולם הראשונה , לא היה מקרה כה בולט של התקוממות יחיד נגד המשטר כמו מקרהו זה של אנדךי סחרוב . הממדים של עימות זה נקבעים מכוח אישיותו של המתקומם , תשומת הלב העולמית שהוא זוכה לה ונושאי המחלוקת . סחרוב נלחם בתור יחיד . אין הוא מכהן בשום משרה , אין ארגון או מפלגה מאחוריו , ולדברי כל בני שיחי יוצאי רוסיה , מרביתם של המשכילים ברוסיה נרתעים , מוטרדים ומסתייגים מן האיש , שכבר השתחרר מכל המעצורים , העכבות והחששות שעדיין יש בכוחם להשתיק אותם . כוחו של סחרוב הוא ביוקרה המדעית הרבה ובתחושת "כלכל לא אוכל" שלו . לעובדה הזאת נודעת משמעות היסטורית כללית . צאו וראו : פרט להפגנות רעב של פועלי פוזנן , ברלין ודנציג , גילויי המרי וכל תנועות ההתנגדות מאז מלחמת העולם השנייה , מחולליהם היו לא שכבות פרולטריות , כי אם אינטלקטואלים , אנשי רוח ואינטליגנציה . אף אם לא נתעלם מתופעות של עיוות וניוון בתוך הקשת הזאת , בכל זאת ניתן לומר שביסודן היו ההתקוממויות ביטוי להתעוררות נגד דיכוי הרוח ולמען חופש . בימינו ההיסטוריה נעמדת על הראש , כפי שהיא צריכה ...
אל הספר