12 מסקנתנו , שהאסכולה הדבטרונומיסטית פעלה בבבל ושם הוכן חיבורה ההיסטורי הגדול ונערכו נבואותיו של ירמיהו , מחייבת אותנו לבחון את הקטעים העוסקים במה שאירע לקבוצת היורדים למצרים לאחר החורבן . בפרק א ( סי' ( 2 כבר אמרנו שקטעים אלה , שלפי תוכנם הם תיאורים כרונוגראפיים כלליים , המוסרים את סיפור השקיעה והחורבן של מלכות יהודה , הם סופו של המקור היהודאי הדרומי מבין שני המקורות שהונחו ביסוד החיבור הדבטרונומיסטי . וגם קבענו שקטעים כמו אלה משובצים גם בכמה מקומות בספר ירמיהו ( יר' לט , א י ; מ , ז-מא , יח ; פרק נב . ( בספר מלכים , לאחר חורבן ירושלים הם נמשכים עד הריגת גדליה בן אחיקם במצפה ועד שיחדור יהויכין מכלאו בבבל . על הירידה למצרים בא בסוף ספר מלכים פסוק תמציתי אחד בלבד ( מל"ב השקר . אלו אינן ראיות . אבל היחס השלילי לנשארים בארץ ושפע האהדה לגולים בבבל , הבולטים בעריכה הדבטרונומיסטית של נבואות ירמיהו ( השווה שם , עמי ( 133-130 הם ראיה . בהנחה שהעריכה הדבטרונומיסטית של ספר ירמיהו נעשתה בגלות בבל מחזיקים , למשל , גם רודולף ( בפירושו לירמיהו , עמ' : XX 1 'שום דבר אינו מכריח אותנו לרדת [ בעניין זה ...
אל הספר