14 הפועל 'דרש , ' במשמעו הפרשני ובשימושו הבתר מקראי , בא בעברית ובארמית בשתי הוראות עיקריות : 'לחקור ולבאר , ' לרוב את הכתוב במקרא ובשיטה הבלתי פשטנית המיוחדת שנקטו חז"ל ; 'להרצות ולהשמיע את החקירה , או את תוצאותיה , באוזני שומעים . ' הואיל ולרוב היתה הדרישה נעשית באוזני שומעים ואילו 'דרישה' של אדם בפני עצמו היתה נדירה יחסית , נכנסו שתי ההוראות זו לתוך זו והגבול ביניהן יכול להיטשטש . בלשון חז"ל , לאחר הפועל 'דרש' יכול לבוא מושא ישיר והוא לרוב המקרא ' ) מקרא אני דורש' [ תע' ה , ע"ב , ([ או חלק מן הכתוב במקרא ' ) פרשה זו אליהו עתיד לדרשה' [ מנ' מה , ע"א ([ ואפילו מילה אחת מן המקרא ' ) שהיה דורש כל אתין שבתורה' [ חג' יב , ע"א . ([ אבל פעם אחת מצאנו בהלל הזקן ש'היה דורש לשון הדיוט' ( ב"מ קד , ע"א ; השווה תוס' כת' ד , ט . ( ויכול הפועל לבוא בלא שום מושא , מאחר שזה כאילו מובן מאליו ' ) נאה דורש ואין נאה מקיים' [ יב' סג , ע"ב ועוד . ([ ויש שהמושא בא עם ב' היחס ' ) אין דורשין בעריות ... ולא במעשה בראשית ... ולא במרכבה ' ... [ חג' ב , א . ([ ואין מחסור בדוגמאות לכל האפשרויות הללו . אבל לפעמים ה...
אל הספר