דבר מקובל הוא , ואנו מוצאים לו סימוכין במקרא , שילודים נקראו על שם בעלי חיים . מתן שמות מסוג זה לבריות , ודאי שאינו נעשה בכונה לפסול במומיהם ; אולם יש להבחין בין שמות מעולם החי שבשל משמעותם הסמלית המגית , או הטוטמית , ניתנו לנולדים , ובין כינויים שדבקו באדם בשלב מאוחר יותר בחייו , ושעיקר כוונתם ללגלג עליו בשל תכונה , התנהגות , או מום שנמצא בו . במקרים כאלה הדימוי לבעל חיים הוא בדרך כלל כינוי של גנאי . לדוגמא הדימוי ' כלב , ' המשמש ככינוי גנאי בעימותים בעלי גוון פוליטי . ידועים לנו מקרים , בהיסטוריוגרפיה המקראית הקדומה בהם הכינוי 'כלב' מתפרש במשמעות שלילית ומטרתו לאפיין את היריב . א . בדברי הלגלוג והבוז של גלית לדוד , גלית עושה שימוש מיטפורי ב"כלב . " אף שאין הוא מוסב ישירות על דוד , אלא , כשאלה ריטורית ביחס לגלית עצמו , יש בהם משום זלזול והשפלה : " ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו כי היה נער ואדמוני עם יפה מראה . ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו" ( שמ"א יז , מב מג . ( הפולמוס המילולי שהיה המלווה לעג וקללות , קדם כאן לעימות הפיסי הממשי . זהו ג...
אל הספר