המקרא שימש מקור ליצירות בעלות אופי סטירי שהותירו רישומן בספרות העולם , ובכלל זה בספרות ישראל . ממנו שאבו משוררים , מספרים ומחואים השראה לביקורת חברתית ופוליטית שנונה על סביבתם , י ממנו שאלו מוטיבים ודמויות לפרודיות ולאליגוריות סטיריות המכוונות כלפי אישים ומשטרים בתקופות היסטוריות מאוחרות יותר ובחברות תרבותיות שונות . כמה מבחירי היוצרים של הסטירה הפוליטית אף ראו עצמם יורשיהם וממשיכיהם של נביאי התוכחה והזעם המקראיים . במיוחד נודעת השפעת המקרא על היצירה הסטירית הפוליטית ששיגשגה באנגליה במאות י"ז י"ח ( מרוול , דריידן , סוויפט ופופ ) . אולם כבר קדמה לה יצירה סטירית בעלת אופי חברתי ואפילו פוליטי ביקורתי באירופה של ימי הביניים . גם בספרות ישראל ידועות לנו למן ימי הביניים ו'תור הזהב' יצירות בעלות מגמה סטירית מובהקת שקיבלו השראתן במישרין או בעקיפין מן המקרא , כמו בשירתו של אברהם אבן עזרא , מחברותיו של אלחריזי , ו'משא גיא חזיון' של בנימין ענו , שכתב סטירה חרוזה על התנהגותם של עשירי היהודים ברומא במאה י"ג . מגמה זו החריפה והפכה תוקפנית יותר ופוליטית יותר בספרות העברית החדשה של מאה י"ט . לאחרונה ,...
אל הספר